תקציר הרשומות הקודמות: יש גבר קריאה (ג"ק) ויש גבר כתיבה (ג"כ) שכותב רוכב לו על הגב. גבר קריאה הוא במהותו קורא נלהב וככזה הוא משתוקק לדעת מה נכתב על גבו מדי לילה או בכל שעה אחרת של מגע קליגרפי בינו לבין גבר כתיבה. זה מעורר רחמים לא פחות מחתול שרודף אחר זנבו. על הרקע המעורער הזה, לאחד מהם יש רעיון להיות עירומים כל היום אחרי שלשני היה רעיון להגיד לו להביט ולראות מה עירום הוא העולם. הספה היא מראה מקום משמעותי במיוחד, למרות שבהמשך הבדים של קריסטו ושל ז'אן קלוד מטביעים אותה והיא קורסת אל תוך עצמה. לא נכנס לזה יותר מדי בתקציר, העורך שלנו יהרוג אותנו על חריגה ממכסת המילים המותרת, אבל כן נכנס לחזיון של גבר גבר קריאה (גג"ק), היושב כשגבו מופנה אל בניין העירייה ומתייפח בהומו-אירוטיות די גלוייה. לא חשוב על מה. כן נרמוז על אירוע דרמטי שקדם לכך ובו ג"כ העניק לג"ק את מחברת לימוד הערבית שלו מכיתה ז', אחרי שהאביב עשה לזה האחרון חשק ללמוד ערבית. לקראת הסוף נרשם פסיק על גבו של גג"ק וגם ניתנה סטירת לחי. הכיוונים, התזמונים וזהויות הנושא, הנשוא והמושא אינם חיוניים להמשך הבנת העלילה.
הרשומה: היום זה פסיק, מחר סימפוניה, אמר ג"ק בזעם והפנה לג"כ את גבו. ג"כ חש כמעט אשם. בסך הכל רצה בטובתם. לא בכל יום נתקלים בגבר מיודע כפליים ליד בניין העירייה. אנחנו לא יודעים עליו דבר, אמר ג"ק כשגבו מסובב עדיין. היתה לו נקודה בדבריו. ולכן ג"כ חיכה שהוא יירדם כדי לכתוב על גבו את רעיונותיו החתרניים מבלי שירגיש, וזאת על מנת לעקוף את איסור הברוגז, החרם, החומה כביכול שג"ק הקים על ידי סיבוב גב פשוט. אבל גבו של ג"ק היה קשה, נשימותיו כבדות. בלתי אפשרי לעבוד ככה. ג"כ הרגיש כמי שגרעין חומוס נתקע בגרונו. מחכה לו יום קשה מחר. סיור מודרך עם כיתתו בארכיון האישה. לא פעם ולא פעמיים אמר למנהל המוזיאון שהצלילים והדימויים קשים מדי לצפייה עבור הקטנים, במיוחד החלק שהוקדש לגוף. המנהל גיחך קלות, שירבט לו פסיק קטן על השכמה וקרץ. שיתחשלו קצת מה קרה.
